צפחה

צפחה היא סלע מותמר (מטמורפי), כלומר היא נוצרה בתהליך גיאולוגי המכונה "התמרה". התהליך מתרחש בעומק רב, עקב לחצים טקטוניים בדרגה גבוהה, בתנאי טמפרטורה ולחץ גבוהים.

הצפחה מאופיינת במבנה גבישי, של גבישים בינוניים עד גסים (מה שיוצר את האופי המחוספס שלה), וייחודה במבנה שכבתי הנקרא "מרקם צפחתי". מבנה זה גורם לצפחה להתפצל בקלות יחסית לפתיתים או ללוחות.

ישנם סוגים רבים ושונים של סלעי צפחה, כאשר ההבדלים ביניהם תלויים בסלעי המקור שמהם היא נוצרה: סלעים פלוטוניים (סלעי תהום שהתגבשו ממאגמה) כגון גרניט וסיאניט, סלעים געשיים, כגון בזלת, או סלעי משקע כגון אבן חול, אבן בוץ או אבן גיר.

דרגת ההתמרה תלויה ברמת ההתכה וההתגבשות מחדש של סלעי המקור; ככל שהלחץ גדול יותר, השכבתיות חזקה יותר. לפחות 50 אחוזים מגבישי המינרלים בצפחה מסודרים במבנה השכבתי הזה; בריכוז של פחות מ – 50 אחוזים הסלע קרוי "גנייס".

סלעי צפחה נפוצים מאוד בעולם: באירופה רוב הצפחה נכרית בספרד, אך כורים אותה גם בבריטניה ובחלקים בצרפת, איטליה ופורטוגל; באמריקה, היא נכרית בארה"ב, קנדה וברזיל, שהיא היצרנית השנייה בגודלה של צפחה; עתודות גדולות של צפחה יש גם בסין, אוסטרליה ובאזור הארקטי. באזורנו מרבצי צפחה קיימים באזור אילת ובדרום סיני.

שימושים בבנייה

אבן צפחה משמשת כחומר בנייה טבעי מרגע שבני אדם החלו לבנות בתים מאבן. בעבר היא שימשה כחומר רב תכליתי לבנייה, הן של גגות, הן של רצפות והן של קירות הבתים.
כיום משתמשים בה פחות כחומר בנייה בסיסי, ויותר כתוספת למטרות שונות.

חיפוי קירות חיצוניים – חיפוי קירות באבן צפחה יכול להיות כחלק מתכנון של בתים חדשים, או כדי לתת רעננות לבתים ישנים.
חיפוי קירות חיצוניים באבן צפחה יכול להעניק למבנה הגנה ועמידות מול פגעי מזג אוויר.

חיפוי קירות פנימיים – במסגרת עיצוב פנים של בתים ניתן לעשות חיפוי קירות מאבן צפחה בצבעים ובטקסטורות שונות, על מנת לתת לקיר מסוים אופי של משהו טבעי ורושם אחר משאר הקירות. יש כאלו שיבחרו להעניק חיפוי אבן צפחה לכל הבית מבפנים, למראה כפרי.